לקראת הסרט "מרשעת חלק 2"
האם "מרשעת" באמת תמים כמו שהוא נראה? ניתוח מעמיק על המסרים הנסתרים, הדמויות המורכבות, והציפיות לחלק השני. מדריך מושלם לפני צפייה ב"מרשעת חלק 2". -
קריינות דינה אגמון
- חדשים על המסך
החלק הראשון לא היה מה שנראה?
יש סרטים שמספיק לראות פריים אחד מהם כדי להבין בדיוק מה הם מוכרים לך.
“מרשעת” הוא בדיוק כזה.
עולם נוצץ, שירים בומבסטיים, צבעים שמכריזים “המיוזיקל הטוב ביותר בברודווי עכשיו על המסך הענק”, ודמויות שנראות כמו חלום של סטייליסטית עם כישרון יתר.
וזה עובד. ואפילו עובד טוב.
אבל כל מי שיצא מהסרט הראשון עם חיוך יכול להיות מצא את עצמו מגלה לאט, לאט שהסיפור הזה… ממש לא תמים כמו שהוא נראה.
“מרשעת” הוא לא עוד עיבוד מודרני.
הוא לא “נותן טייק נוסף" על סיפורו של הקוסם מארץ עוץ.
אלא הוא בונה עולם חדש, עם מוסר חדש, שבו מה שחשבנו שידענו -פשוט כבר לא נכון.
וכדי להבין את זה, צריך להסתכל מתחת לנצנוץ.
זה לא “צד נוסף של הסיפור”. זו גרסה לחלוטין אחרת
הרבה אנשים אוהבים לראות סיפורים ידועים מנקודות מבט של דמויות אחרות.
במקרה של מרשעת זה לא לגמרי מדויק.
הסיפור המקורי היה משל על אומץ, לב, חכמה, גדילה אישית -כל מה שסיפור ילדים קלאסי רוצה לתת.
מרשעת לוקח את זה ומשנה אותו בצורה דרסטית, כך שבין הסיפור המקורי לעלילה יש קשר מקרי.
בסרט ה“רעה” הופכת ליחידה עם מצפון, ה“טובה” מתהדרת בתואר שלא מגיע לה, והקוסם -טוב, הוא בעיקר איש יחסי ציבור.
לא עוד עולם של טובים ורעים, אלא עולם של מניפולציות, פוליטיקה ותדמית.
וזה לא רע כשלעצמו -פשוט משהו שהקהל לא מצפה לו כשהוא מגיע לסיפור שמקורו בקלאסיקה תמימה. לצורך העניין "מה אם וולדמורט היה הטוב בסיפור, ודבמלדור הרע", ולדעתי יש יותר חומר עלילתי לסיפור הזה מאשר למרשעת והקוסם מארץ עוץ.
השירים מדהימים. המילים? קצת פחות תמימות
בוא נדבר רגע על “Popular”.
שיר אדיר, קופצני, מצחיק, מושלם לטיקטוק.
אבל אם מקשיבים למילים -זה פחות “שיעור בקבלה עצמית” השיר בעצם מציג את האמת הפנימית של גלינדה, "זה לא משנה מה אתה עושה, אלא איך רואים אותך", היא שרה, הכל עניין של תדמית, והסרט אפילו נותן לזה גיבוי כשהוא הופך את גלינדה חסרת הכשרון לגיבורה של כל ארץ עוץ.
אותו דבר לגבי “What Is This Feeling”.
זה שיר על תיעוב.
קליט, מצחיק, ומעביר מסר מאוד חד -מהסוג שילדים קולטים בלי פילטר ובלי להבין את המורכבות מאחורי זה.
וכן, יש גם את היחס לחיות בעולם הזה: יצורים עם תודעה שמאבדים קולות, זכויות וזהות.
לא אלגוריה עדינה. מסר ישיר על משטר מדכא, שמפאר את הקוסם כרודף כוח ושליטה.
בקיצור -מוזיקל? כן.
מתוק? ממש לא.
גלינדה: ה“טובה” שהיא לא באמת טובה
גלינדה היא אולי הדמות הכי מעניינת -ולא מהסיבות המקוריות.
במקום להיות סמל לטוהר ולצדק, היא הופכת למישהי שנשענת על פופולריות, רושם, קסם מדומה ומניפולציות.
יש לה כריזמה, יש לה נוכחות, אבל אין לה עומק אמיתי או יכולת קסם אמיתית.
היא לא רעה -למרות שהיא מפעילה לא מעט מניפולציות על חבריה כדי לקבל את מה שהיא רוצה, אבל טובה היא בטח לא.
וזה שינוי עצום לעומת הדמות המקורית שבה גלינדה היא פשוט מכשפה טובה ועוזרת, בו בזמן היא גם מעבריה מסר מאוד חד על איך החברה המודרנית בוחרת את מנהיגיה.
והקוסם? מקסימום דובר של עצמו
הקוסם, שזכור מהמקור כדמות חכמה ומסתורית, מגיח כאן כמי שבנה את כולו על תדמית.
לא חוכמה, לא עומק -פרפורמנס.
מקל נוצץ מתברר ככלי עבודה פוליטי.
עוד חלק בפאזל השלם של הסרט: עולם שבו “מנהיגות” היא תוצרת של פוסטרים, לא של מהות.
הילדים צופים בזה -וזה חלק מהבעיה
הסרט נראה לילדים כמו משהו מושלם לצפייה משפחתית.
צבעוני, מצחיק, מרגש -הכול עטוף כמו מתנה.
אבל רוב המסרים שלו עוברים מתחת לרדאר.
ילד רואה דמות טובה שנראית טוב אבל לא באמת טובה, דמות רעה שנראית רעה אבל בעצם הטובה, והוא בונה לעצמו תבניות שהסרט לא באמת מפרק עבורו.
למבוגר יש את היכולת להבין שמדובר ביצירה מורכבת עם ביקורת חדה על החברה.
ילדים סופגים את המסרים מבלי להבין בהכרח מה המידע שהם מקבלים.
ומכאן מגיעה בדיוק הסיבה שצריך לשוחח על הסרט -לא כי הוא “מסוכן”, אלא כי הוא מכיל מסרים שצריך להיות מוכנים אליהם, ולא להסתנוור מהאריזה הנוצצת שבה הוא עטוף.
ומה כל זה אומר לקראת “מרשעת 2”?
כאן מגיע החלק המעניין.
האם הסרט השני ימשיך את אותו קו ביקורת חריף?
האם הוא יעמיק את הפער בין המוסר המקורי לבין העולם החדש שמרשעת בונה?
או שאולי ההפקה תנסה להתקרב לקהל רחב יותר ולרכך את המסרים?
זו לא שאלה תאורטית בלבד -היא ממש יכולה להשפיע על הקופות.
כדי למשוך כמה שיותר קהל, אולי עדיף היה אם היו מנמיכים את רמת המסרים שיש בסרט.
מרשעת חלק 2 מציע פנטזיה מורכבת.
וזה סוג הסרטים שיכולים או להצליח בענק -או ליצור עייפות.
לסיכום: האם כדאי לצפות בסרט?
מרשעת חלק 2” הולך להיות כנראה אחד מהסרטים המדוברים ביותר של השנה, עם מועמדות לאוסקרים. אם הוא דומה לראשון אז צפוי הוא סרט חזק, חווייתי, מושקע, מרהיב ומעורר מחשבה.
אבל הוא גם סרט עם הרבה שכבות, הרבה מסרים, והרבה מורכבות שמתלבשת על עטיפה נוצצת.
ולכן הוא דורש משהו שלא כל סרט מוזיקלי דורש: מודעות.
אבל לפני שאתם צופים קחו בחשבון למה אתם נכנסים.
לא כי הוא “תמים ומרגש”, אלא כי הוא מסקרן ומעורר דיון.
חשוב להגיע אליו עם עיניים פתוחות.
הוא יפה מבחוץ, מורכב מבפנים -וזה בדיוק מה שהופך אותו לכל כך שווה צפייה.
